שלום. זה גילי. הגעת למקום הנכון.
אין לי הרבה מה לספר על עצמי.
אני סתם אדם מן השורה.
אבל השורות פה אולי הופכות אותי לקצת יותר. לפחות בעיני עצמי.
שמח שבאת!
אולי תישאר/י?
ומה שהוביל אותי לפתוח בלוג ולסגת מהמדיום החברתי:
“כתבתי זה מכבר הגיג לא ארוך על גיל ועלי ועלינו. זו כבר תקופה שמדי פעם אני מוצא לנכון לשתף פה בפייס סיפורים – חלקם דמיוניים, חלקם מן החיים, חלקם סתם הרהורים וחלקם שובביים. עם הזמן, יחד עם המילים, אספתי גם ביקורות. ביקורת זה דבר נפלא. מביקורת אתה באמת מבין איך אתה מתפרש בעיני האחר. והרי מישהו שכמותי שמוצא לנכון לפרסם דברים שכותב, מן הסתם אוהב להתפרש על ידי האחר. אבל בנוסף לביקורות מסוג זה, אומרים לי שלפעמים אני כותב דברים אישיים מדי לפורום הזה. שלפעמים לא נעים לקרוא, שאולי לא כדאי שהמעסיק יקרא, אפילו נאמר לי שבחיים אני כספת ורק דרך הסיפורים ניתן להיכנס לנבכי נפשי ואולי , אולי פייסבוק לא איכותי מספיק בשביל נפש כמו שלי. אז עשיתי מעשה ורכשתי לי דומיין והחלטתי לפתוח בלוג. לבלוג הכנסתי חלק מן הסיפורים, אך להתעסק עם העיצוב שלו זה כבר גדול עלי. אפילו עיצוב הטקסט שם מתחרבש לפעמים . אבל מ’כפתלי. מוזמנים להיכנס. אך זכרו. מי שבוחר להיכנס למרחב האישי שלי, שלא יתלונן על הריח! ראו הוזהרתם :)ashunblut.com”