“נאלצנו לומר היום לנוסע שאימו נפטרה” אמרתי לגיל. “הוא בטח היה בדרך ארצה כי ידע שמצבה לא טוב” הסברתי. “אדון לא צעיר, אולי בגיל שישים כזה. אברך. הוא ישב שם וניגב דמעות מעיניו” נזכרתי. גיל הגיב משהו לא ברור. “מה אמרת? לא הבנתי” לא יודע מדוע, הכנתי עצמי לגלגול עיניים והערה נבזית לגבי דוס ואמא שלו. אולם, “אמא זו אמא” בקול חנוק. נדהמתי לגלות אותו מביט בי בעיניים כחולות, גדולות, דומעות. “אמא זו אמא” חזר ואמר
Categories