“להביא לך משהו?”
ואו, אני חושב לעצמי, ואו ואו ואו… איזו שאלה! להתייחס לפשט או לדרש?
גיל חוזר מהסטודיו אחרי יום ארוך. כדרכו, שואל אותי החבר שלי, בן הזוג שלי, זה שאוהב אותי ואשר שומר עלי מכל משמר האם להביא משהו בדרך הביתה. נשבע, אם גיל לא היה דואג שנתנהל כמו משק בית היינו חיים כמו שני זרים באוהל. עד היום, חמש עשרה שנה ושארית מאז פנייתו הדרמטית, “הי” באטרף דייטינג, אני מתקשה להאמין שהוא עדיין איתי.
ולראיה, אני אכלתי היום לחמנייה עם קוטג’, עגבנייה ומלפפון. הלחמנייה (שגיל קנה) ידעה ימים טובים יותר, ומהמקרר בסך הכל שלפתי מה שהיה בקדמת אחד המדפים, כלומר, מה שגיל קנה בזמן שאני הייתי בחו’ל באיזו טיסה. לא טרחתי לצאת היום למכולת ולירקן ולמלא את המקרר בשביל שיהיה משהו בבית. בערב תפס אותי רעב אז שלפתי מהמקרר שמנת חמוצה (שגיל קנה), הוספתי כפית דבש של משפחת חקלאי – המשפחה הרחוקה ממושב ארבל- שתי כפיות פשתן ושתיים של זרעי צ’יה וגם קצת חמאת בוטנים ללא סוכר (שגיל תמיד דואג שתהיה לנו) וקינחתי בשני תפוזים שקטפנו לפני שבועיים מהפרדס של תמר מכפר חיים. ארוחת הערב המאולתרת והמלאה בדברים של משפחה וחברים טובים מילאה אותי אם גם לא סיפקה אותי. שאלתו של גיל, אם כן, תפסה אותי קצת לא מוכן.
האם להביא לי משהו? הממ… האם אני באמת רעב למשהו עכשיו? או שמא סתם בא לי משהו טעים ולא מזין? אם גיל לא היה מציע האם עדיין הייתי חושק במשהו? ואם גיל יציע משהו מסוים, האם אחשוק בו או שאחשוק במשהו אחר דווקא?
“אכלתי הרגע שמנת חמוצה עם דבש ופשתן וצ’יה, ושני תפוזים…”, עניתי לו.
“כאילו”, הוספתי
“יכול לאכול משהו מעניין, אבל לא רעב”
בום.
“סוג של חיי כרגע”, הוספתי כאשר נוכחתי כי כל הווייתי לאחרונה מזוקקת לכדי שבע מילים אלו
“בהקשר של חיי המין אתה אומר?”, עונה לי גיל ואז מוסיף ” אני יכול להביא עוד לחמניות כאלה וקרמבו למשל”
“בהקשר רחב מזה”, עניתי
“יותר רחב מלחמניות וקרמבו??!?”, גיל
“איפשהו בין לחמניות וקרמבו למשמעות החיים”, אני
לאחר השתהות ארוכה מדי עונה לי גיל “המממ”
שתיים עשרה דקות לאחר מכן פורץ גיל הביתה כולו סמוק מן הנסיעה המהירה בת הארבעה וחצי קילומטרים באופניים. הוא תמיד נוסע מהר, מהר מדי, ברחובות העיר הסואנים והבלתי סלחניים, אך הפעם הוא הגדיל לעשות ופשוט טס הביתה.
קידמנו את פניו בכניסה לבית אני והחתולים. לכולנו שלום.
אני נושק לשפתיו הבשרניות, נצמד לרגע לגופו החם והלח מן הנסיעה המהירה. אין כמו הריח של גיל כאשר הוא מזיע קצת. אנו מתנתקים והוא מסיר את חולצתו הרטובה. מן הפרוזדור אנו עוברים למטבח וגיל, ללא חולצה, מתחיל להכין סלט עשיר משאר הירקות שיש במקרר ואשר כלל לא שמתי לב כי ישנם. אני יושב ובוהה להנאתי במשחק שרירי הגב והכתפיים שלו בעודו חותך. האור הלבן של המטבח, על עור גבו הסמוק עדיין, משווה לגבו גוון שונה. יפה. הוא כמובן מציע לי מן הארוחה הדשנה והמזינה שהכין. אך אני, אני עדיין לא החלטתי אם אני באמת רעב או שסתם בא לי לאכול משהו טעים ולא מזין.