חזרה מרודוס עם צוות המדהימות של פריבילג’.עולים הנוסעים, שזופים ועמוסי שקיות קניות. ההוא עם הגופייה ובתי השחי המוגזמים מצביע בהתלהבות על אניקה היפה העומדת זקופה לצידי עם כובעה מוטה הצידה וכפפותיה הקטנות ואומר לחברתו המשתרכת אחריו “זאת ההיא שבאנו איתה!” היא מצידה מרימה גבה, מעקמת פיה ועוברת את מפתן הדלת מבלי להתייחס לדבריו כלל. ההוא המבוגר עולה את מדרגות המטוס ואשתו תלויה על זרועו, פניו מוארות לפתע כשמזהה את אניקה ועמיתתה והוא גם ממלמל לאשתו “זה אותו הצוות”. פיה של אשתו מתכרכם קמעא, צעדה מועד קלות והיא ממשיכה אל פנים המטוס במשיכת כתף, לופתת את זרועו ביתר שאת.ההיא עם המכנסיים הצבאיים שעולה ונועצת מבט ישיר אל עבר אניקה עם חצי חיוך המרים את שפתיה המלאות לצד אחד. היא קורצת. אניקה זעה קלות באי נוחות. הבורדינג ממשיך. אני מדי פעם ממלמל “שלום” בעברית, לצד ה “Jello” המתגלגל של אניקה וחברתה. המעטים שבכלל קולטים שאני שם מתבלבלים לרגע לשמע העברית, מתבלבלים וממשיכים פנימה אל מושבם, הגברים מעיפים מבט חטוף אחורה אל עבר אניקה וחברתה, הנשים לא.
Categories