התעוררתי אפוף אדי ג’טלג. כבר חושך בחוץ ושעת היעד שניתנה ופורסמה על ידי אלפי ממים ברשתות החברתיות באה והלכה. סירנה? אין.
דשדשתי לי למטבח בעיניים חצי פקוחות. מעדתי על חתול בדרך, ואז על עוד אחד. לואו בול, שתי קוביות קרח, ג’ינג’ר ביר, וודקה וחצי לימון אחר כך, המשכתי לאיטי לסלון. התיישבתי באנחה על הספה, פתחתי את הלפטופ, הקלקתי על הפרק החמישי בסדרה שהורדתי עוד לפני השנ”צ שארך, הושטתי ידי לראשן מיול ולחצתי פליי.
סירנה.
עצמתי עיניים. ועמידה בזמנים, מה איתה? חתול זינק מעלי וברח לעבר חדר השינה ומתחת למיטה. חתול נוסף זינק אחריו. נשענתי קדימה ולחצתי על פאוז. הנחתי את המשקה על שולחן הקפה. התרוממתי לאיטי מן הספה. בחוץ פיצוצים של כיפת ברזל. התמתחתי. גרבצתי קלות. דשדשתי לי לעבר המרפסת כדי לסגור את החלון כי ריח הפחים הבוערים והנפצים של יפו נכנס והספיג את הכביסה התלויה. בעודי סוגר את החלון חשבתי לעצמי שאם תהיה פה נפילה, עדיף שהחלון יהיה פתוח כך שיהיו פחות רסיסים והדייסון לא מצליח לשאוב רסיסי זכוכית.
סגרתי את החלון.
על קירות הבניין שממול ראיתי הבהובים של אור ושמעתי קולות נפץ מן הכוון השני של הדירה. דשדשתי לעבר החלון הצפוני שם קידם פני מופע זיקוקין צבעוני מרהיב. בהיתי קצת ואז ניגשתי לעבר דלת הכניסה והתחלתי לסובב את מנעול הדלת כדי לצאת לחדר המדרגות.
הסירנה הפסיקה.
חזרתי ונעלתי את הדלת.
דשדשתי חזרה לעבר הספה.
התיישבתי באנחה ואחזתי שוב במשקה. לחצתי פליי ונשענתי לאחור.
חתול זינק מעלי כדי לרחרח את המשקה. חתול נוסף ניסה לאחוז בזנבו של הראשון.
היה אחלה פרק.
Categories