מיצי

Excuse me, could you please hang my coat up for me?’ 

שואלת אותי הנוסעת מ

12H

‘of course’ 

אני עונה וניגש אליה. האישה, דתייה מן הזן המשובח, מטופחת וחייכנית, מושיטה לי בשתי ידיים מעיל ארוך וכהה. בעודי מושיט את היד לקחת את המעיל עקצוץ קל בעיני הימנית זורק אותי לזמן אחר, מקום אחר.אני פוגש את גיל לראשונה. אחרי כמה שוטים של וויסקי, אחיזת ידיים ספונטנית על הבר ולילה שלא יישכח בחדרו, אני מתוודע למוריס החתול. מוריס החמוד, המתמסר, שגרם לי לגירוד בעיניים, אדמומיות ונפיחות, התנפחות הצואר והתעטשויות בלתי נשלטות. את השנה הראשונה שלנו יחד ביליתי בערפול של אנטי היסטמין.אחורה בזמן, אני גר עם מיכל. אמה באה לביקור בארץ והביאה איתה כיסוי מיטה חדש שהחייט שלה תפר לה ממעיל חרפן ישן. הכיסוי המפואר עשוי רצועות רצועות של פרוות חרפן וביניהן רצועות קורדורוי חום. מיכל ואני נשכבים על המיטה בתאותנות ועקצוץ בעיני הופך במהרה לעיניים אדומות נפוחות ומגרדות, לחץ בגרון מלווה בצפצוף בנשימה והתעטשויות בלתי נשלטות. אני מדיר רגלי מהחדר מאותו רגע.אחורה לטיול אחרי הצבא. אני בדרום אמריקה בגבול ארגנטינה צ’ילה. האוטובוס עוצר לשעה בכניסה לפארק לאומי והנוסעים יורדים להתרענן. אני מטייל לי לתוך הפארק ויושב ליד מפל מים. בעודי צופה ברסס העדין המלחלח את הסלעים סביב, באיזוב וביופי הפראי והרענן, מגיע אלי כבתוך חלום חתול צחור יפהפה. הוא נצמד אלי ומגרגר. אני קובר ידי בפרווה העשירה שלו ואת פני מצמיד לפניו ואנו מתמזמזים כך כמה דקות. עקצוץ קל בעין ואני מושיט יד לגרד. כבר זמן מה שאני מגרד כך אני פתאום שם לב. משהו זר – חם, נפוח ו…זר פוגש את ידי. והנשימה שלי מצפצפת. אני רץ לשירותים ציבוריים ומסתכל במראה. מביטה בי צלוליתו של דוריאן גריי. במקום שתי עיניים ֿ שני גושי בשר לחים ונפוחים בצבע אדום זוהר. העפעפיים שלי נפוחים ו…הפוכים, צוארי אדום ובוער וכולי מתנשם ומצפצף. אני מועד מחוץ לשירותים וממשיך למעוד בבהלה לאוטובוס. נוסעת באוטובוס מיד מושיטה לי שני כדורי אנטי היסטמין ואני בולע אותם כמו נוסעת פירסט עם כדורי שינה לפני 001. לנוסעת שבאוטובוס יש שבעה חתולים בבית והיא אלרגית. היא יודעת מיד מה קרה לי. מוזר, מעולם לא הייתי אלרגי לחתולים.עיני מזנקות לעבר המעיל המושט לעברי. ידי אוחזת במעיל ומיד ידי השנייה נחלצת לעזרתה. כובד המעיל, הדרך שבה אצבעותי נקברות באריג המוזר, החמימות העשירה… ומיד אני מבין שחרפן נוסף מצא דרכו אל חושי המעונים. העקצוץ בעין הופך לדגדוג מדאיג ואני נמנע מלהושיט ידי ולגרד. אני ניגש לדיילת שעובדת עמי ‘בייב, אולי תוכלי לתלות את המעיל הזה במקומי?’ אני משתנק.אני ממהר לתא השירותים ושוטף ביסודיות את ידי, פני, עיני ומביט במראה. דוריאן לא מביט בי בחזרה. אנחת רווחה צלולה בורחת מבין שפתי.הדברים הקטנים הממלאים אותנו אימה.