מכירים את זה שיש מחשבה כזו שמתרוצצת בראש – In the back of your mind ושכל רגע היא מאיימת לפרוץ קדימה דרך שכבות שכבות של מח, לקרוע בדרך תאי עצב, רקמות שומן, רצפטורים וסינפסות וכלי דם ולהגיע לבסוף לקדמת המחשבה, כאשר שובל של הרס מאחוריה?
אז כזה.
אחרי שנה של חל”ת, שנה של חוסר מעש, שנה של לא כאן לא שם, שנה בה החלטתי להיכנס לכושר/לאכול מה שבא לי ולא להזיז את עצמי מהספה/לשפר את הזוגיות/להתפוצץ על גיל/ללמוד משהו חדש/לקבל אנטי למשהו החדש/לחזור למשהו החדש, אחרי שנה כזו שנדמה כאילו נועדה רק לגדר ולהכיל, לכלוא ולהסתיר מחשבה מסוכנת, הנה זו הצליחה לברוח ופרצה לה לקדמת המח ולתודעה.
והמחשבה האסורה, המסוכנת, המחתרתית, זו המאיימת למוטט את אמות האגו ולעמת את ההכרה שלי עם משהו שתת ההכרה שלי כבר יודע מזה זמן מה… היא ש…
טוב לי.
כלומר, די חרא לי. אבל טוב לי עם החרא הזה.
זהו.
לאן הולכים מכאן?
